בימים האחרונים אלה של אוקטובר את נושא המוות כל כך תכוף יותר בחייהם של ילדים עולה. מתוך יום המתים במשפחות מסוימות לכל אירועי בצבע שונה של ליל כל הקדושים, המציאות היא שזה זמן שבו ילדים יכולים לשאול שאלות על מוות, וזה נוח שיש גישות מסוימות מוכנות וחללי האזנה ותשובות.

כתבתי 2011 מאמר ההתאוששות כאן, “ילדים ומוות”, לזכור כמה רמזים שימושיים. מאמר, שפרסם המגזין בפינה שלנו של 0-6 - ACCENT מופנה בחינוך לגיל הרך, בשלושה תחומים עיקריים בחן:

• תפיסת המוות בגילים שונים (בין אפס שש שנים, אשר הוא הנושא של המגזין).
• כמה הנחיות בסיסיות ללוות ילדים למוות.
• קריאה מומלצת, קריאות נפרדות עבור משפחות ואנשי מקצוע וסיפורים לקרוא עם ילדים.

ואני מתחיל עם סעיף מסגור במאמר זה:

במשך תקופה ארוכה היה נהוג לחשוב כי ילדים לא סובלים תהליכי אבל בגילים מבוגרים. עם זאת, מחקר בתחום ההתמכרות הראה עוברות תהליך אבל מהימים המוקדמים, למרות שהם לא להתבטא כמו מבוגרים עד מאוחר. לכן יש צורך לדבר על מוות (ולא להסתתר מחשש לפגוע בהם) זה מתרחש כאשר (או מתי זה יקרה, במקרה של חולה סופני), להבין 1) שהאדם בהחלט הולך ו 2) כי האדם אינו לעזוב מרצון, וגם כדי שיוכלו להיפרד, כי אם המושגים האלה אינם ברורים ולא פרידה מתרחשת, באבל פתולוגי עשוי להופיע. וכך הוא חשוב כי אנחנו מקשיבים ולשים לב למה שקורה בתוך כאשר המוות מתרחש בחייהם.
[כפי שהובא: רומיאו ביידמה, פרנסיסקו חאבייר (2011): "ילדים ומוות" בפינה שלנו של 0-6 - ACCENT, 60, 17-21.]

המשך לקרוא את המאמר…

אני מקווה השתקפויות אלה ישמשו ללוות את הנושא הזה לילדי הסביבה שלך. מוות הוא חלק בלתי נפרד מחיי, ואת יותר את לשלב, הם יחיו יותר מלאים, ילדינו ואותנו.

אני מאחל לך תודעת הנצחה,

חבייר