בסוף השבוע הזה היה לי הכבוד להשתתף ב הקונגרס הראשון לחינוך רגשי של נווארה, אורגן על ידי הורים מאומנים. זה היה קונגרס שאורגן בעניין רב, בזהירות רבה ובמנה טובה של אומץ. המצגת שלי עסקה במיוחד “חינוך רגשי המגן מפני פגיעה מינית”, אחד הנושאים שמהם אני עובד ספירלת ילדי ייעוץ, שבה אני חבר מייסד. אבל בסופו של דבר היה שולחן עגול עם שאלות לקבוצת הדוברים, שחלקנו עם המנחה של Sonsoles Echevarren, עיתונאי ב-Diario de Navarra. זה היה רגע מאוד מעניין, ולמרות שהשאלות הופנו לכל דובר, בסופו של דבר היו רבים שבהם השתתפו עוד כמה. בהקשר זה עלתה שאלה מאוד מעניינת, “איך להקשיב לילד שמסרב לצאת מהפארק?”. ניתנו תשובות מעניינות ובעלות ערך, ותרמתי את תרומתי: “לשמוע את ה'כן'’ ב'לא'”.

לכן אני מציל את המאמר שלי בבלוג הזה ״תקשיבי ל “כן” ב “לא”‘, שפורסם במספר 52 (של ינואר של 2011) מגזין בפינה שלנו של 0-6, פורסם על ידי מִבטָא (כרגע זה כבר לא ממשיך לשחרר מספרים חדשים, למרות שעדיין זמין). במאמר זה אני מפתח בצורה רחבה יותר את מה שטענתי אז: כאשר אדם (וגם ילד או ילדה הם אדם) קוביות “לא”, אומר “כן” להרבה דברים, ואם נקשיב לכל המסר, נוכל ליצור קשר עמוק יותר ולמצוא פתרון משביע רצון לכל הצדדים. הכתבה מתחילה כך:

אנה, שנתיים וחצי, הוא לא רוצה ללבוש את המעיל שלו כדי לצאת החוצה. חוסה, בן ארבע שנים, לא רוצה לרדת מהנדנדה ללכת הביתה. איירין, של חמש שנים, הוא לא רוצה ללכת לישון. למה הם לא רוצים לעשות את הדברים שנראים לנו הגיוניים לחלוטין כמבוגרים??

ומה עושים הלאה? האם ניכנע וניתן להם לעשות מה שהם רוצים?? אז אנחנו מרגישים רע כי אנחנו לא משתפים פעולה עם החינוך שלהם., וזה גם נותן לנו את ההרגשה של להשאיר בצד את מה שאנחנו גם רוצים כאנשים. האם אנחנו מכריחים אותם לעשות מה שאנחנו רוצים?? אז מובטח לנו דיון ואווירה גרועה לאורך זמן., ובטווח הארוך אנחנו מלמדים אותם שבסופו של דבר הדבר החשוב הוא שיהיה כוח או כוח, והדיאלוג הזה עובד רק כשאתה חלש. מניסיוני האישי והמקצועי יש דרך שלישית, מבוסס על תקשורת עמוקה יותר בכל אחד מהמצבים הללו. ואחת המיומנויות שאנו מפתחים בסדנאות שאני מנחה היא היכולת להקשיב למה שהם אומרים “כן” הבנים והבנות שלנו כשהם אומרים “לא”.

הורד את המאמר המלא “להקשיב ל “כן” ב “לא”‘

אני מקווה שתמצאו אותם מעניינים.

חבייר