בקיץ הזה הייתי צריך להתנתק, וקיבלתי את זה. ברמה הנפשית, אלא גם אלקטרונית. וזה היה בעיקר בזכות הקריאה מינימליזם דיגיטלי, של קאל ניופורט, סופר שאני מעריץ את קו המחשבה שלו, אני מנסה ליישם וממליצה.

דרך הספר הזה, בעל כותרת המשנה “להגנת הטיפול בעולם רועש”, עיצבתי את סוג הקשר שאני רוצה לקיים עם המדיה החברתית: להשתמש בהם באופן מודע, ניצול אפשרויות החיבור והקשר עם אנשים אחרים ועם ארגונים מעניינים, אבל בלי לאבד שליטה על הזמן שלי, של הטיפול שלי או הרווחה הרגשית שלי. הוא כתוב בפרוזה המשלבת חשיפה מחקרית קפדנית עם אנקדוטות משעשעות שהופכות נקודות מפתח לקונקרטיות..

והדבר הכי טוב הוא שזה לא עוזב את כל הרשתות החברתיות, אלא להגביל את השימוש בו לרמות נאותות עבור המוח שלנו. הספר מתחיל בהצעה 30 ימים ללא רשתות חברתיות ואז להציג אותם בהדרגה, באופן המתאים לאינטרסים שלנו. הייתי כל אוגוסט בלי לפתוח את החשבונות שלי טוויטר ו לינקדאין ו, למרות שזה היה קשה בהתחלה, הגעתי מחודשת לספטמבר. עכשיו אני פותח אותם פעמיים או שלוש בשבוע, מתוך כוונה, לראות את הנושאים שבאמת מעניינים אותי, וכבר גיליתי כמה יוזמות מעניינות מבלי לסבול מהמסרים המתוחים של ה “נושאים חמים”.

והדבר הכי טוב הוא שקל ניופורט לא נשאר בפנים “להפסיק את השימוש הבלתי הולם ברשתות חברתיות”, אבל הוא גם מקדם ארבעה קווים מנחים לנצל את הזמן שפנוי לנו:

• נצלו את ההזדמנות להיות לבד, בזמן חיבור פנימי.
• עזוב את ה “אוהב” כסוג של מערכת יחסים ולהחליף אותם בשיחות ישירות (באופן אישי, בטלפון או בשיחת וידאו), באינטראקציות אמיתיות המותאמות יותר ליכולות הרגשיות שלנו.
• לטפח פנאי בריא, שנותן לנו אנרגיה במקום לקחת אותה.
• מתן טיפול מודע לתשומת לבנו, שהוא מוגבל. במקום לבזבז את זה על פעילויות שלא מביאות לנו הרבה, לרכז את זה במה שגורם לנו לגדול ולדאוג אחד לשני.

אז אם אתה רואה שאני פחות משתמש ברשתות חברתיות, אתה תדע שאני דואג לתשומת ליבי. ואם אתה רוצה שנדון במשהו, עדיף בטלפון או באופן אישי מאשר ברשתות חברתיות, נראה לך שכן?

התחלה טובה לשנת הלימודים,

F. חבייר רומיאו