מהפוסט הזה אני רוצה לחגוג את פרס נובל לשלום 2014 היא זכתה לשני אנשים להגן על זכויותיהם של ילדים, ומתבגר מ ללא אלימות.

בשבילי זה היה שמח לדעת שהם יקבלו קאילש סאטיארת'י, Defender גבר הודי של זכויות של ילדים, במיוחד אלה העובדים, y מלאלה יוספזאי, נער פקיסטני מאלה שלחמו למען הזכות לחינוך של ילדים ובעיקר נערות. מ Espirales בלוג ייעוץ ילדים עשינו רשומה ספציפית שבה אנו מעבירים את הפרטים יותר מן ההיבטים המעניינים אותנו כאן: עבודה על ידי ילדים מהשתתפות. אני מזמין אתכם לקרוא כניסה, איפה אנחנו נותנים להם הרבה נתונים ווידאו אתה יכול לראות בשני.

מאז הבלוג הזה אבל אני רוצה לדון כיצד להתייחס הוא האלימות. ואיך הם עושים זאת מתוך חמלה, אבל גם עם הרבה כוח. הם מדברים לא מתוך חולשה או מתוך פחדנות. ויאמר גנדי “בין אלימות ופחדנות, אני מעדיף אלימות”, ואז הראה לו דרך אפילו יותר חזק כי שניהם, אלימות. אני רואה את זה Kailash ו מלאלה.

קאילש סאטיארת'י, היה מי לי הכבוד לפגוש כמה שנים בכנס על זכויות ילדים, יש לו מערכת יחסים קרובה, עם הרבה עניין במה שאנחנו עושים אנשי מקצוע אחרים. הוא רואה עצמו יורש את הקו של גנדי אלימות, וזה כבר תיאום אירועים מרובים הן בבית והן ברחבי העולם, בזכות כישורי הקשבה והכלה שלו מכל הצדדים המעורבים. וזה לא נקט בכח שלו לילדי הצלה עובד בתנאים נצלניים, הסתמכות על כוחות המשטרה של הודו מסכנת שלמותו הגופנית שלהם (הוא סובל שוב ושוב פציעות ואובדן שיתוף ההצלה).

מלאלה יוספזאי הוא התפרסם בזכות פתיחת בלוג כדי להגן על הזכות לחינוך, חינוך במיוחד של בנות כמוה, פקיסטן באזור הכבוש על ידי הטליבאן. כתוצאה כי הטאליבן ניסה להרוג אותה, אבל למרבה המזל הוא שרד עדיין בהתהוותן, אבל בבריטניה. מלאלה ממשיכה להרצות, וכדבריה, “חינוך לכל הילדים, כולל כמובן את בניו ובנותיו של הטאליבן”. וזה אומר בסרטון איך בזמנו, כאשר איים עליו מוות, חשבתי על איך להגיב, ואיך הוא החליט שהוא לא רוצה לקחת את הקו של תוקפנות כי אז זה יהפוך אותו האדם שתקף אותו.

אז זה מילא אותי בסיפוק את ההכרה של שני אנשים ושני דרכים להיות שונה (הוא גבר, האישה היא; מבוגרים, היא מתבגרת; אינדיאני, הוא פקיסטני; The Hindu, הוא מוסלמי), אשר, עם זאת, הם מבוססים על מבט רחום וחזק הוא מציאות אנושית, ולהוביל התחייבויות ותוצאות בטון, צעד אחר צעד. למעשה הם כבר הביעו עניין בשיתוף פעולה יחד, למרות שלא היה ידוע קודם.

אני משאיר את הפוסט הזה בחגיגה, וגם כהשראה. באמת מבני אדם נוכל למצוא נתיב חיבור אותנטי יותר, ולנקוט צעדים יעילים כדי לפתור בעיות אמיתיות ובטון מאוד.

אני מזמין אתכם לחקור קצת יותר על Kailash ו מלאלה, וכי אתה נהנה רוח שיכולה להביא אותנו.

חבייר

פתק: זה מעניין כי יש שורה של עבודה התמקדות מהקהילה באפגניסטן ובפקיסטן, באזורים שנפגעו בצורה הקשה ביותר הטאליבן, כדי לשחזר את המרקם וקשר החברתיים דרך מסורות סופיות מקומיות, עם מימד נוסף שתורם התמקדות. מלאלה לא חושב שאני יודע את העבודה הזו, אבל יש עוד השראה יותר.